כללי: קיבלתי החלטה להתחיל ללמוד סינית. אנשים בסביבה שלי מאוד תומכים ומפרגנים, אומרים שזו המעצמה של המאה ה-21, שיש הרבה עסקים לעשות איתם, שאוכל ללוות משלחות שמגיעות לארץ, שתמיד כדאי ללמוד עוד שפה כי אין לדעת מתי זה יהיה שימושי וכי זה
מתרגל את המוח ומשאיר אותו חד. הסיבה העיקרית שבגללה החלטתי ללמוד סינית היא כדי שאם אתקל פעם בזקן סיני חכם – אוכל לספר לו על משהו שזקן ישראלי חכם אמר פעם (עוד לא החלטתי מה, אולי “בנגב ייבחן העם בישראל” ושהוא יבין מזה מה שהוא יבין).
מטרה: בחרתי לתרגל קריאה, שמיעה ודיבור שאני מאמין שהם פרקטיים ולעת עתה בחרתי לא לתרגל כתיבה – אולי זה עוד ישתנה בהמשך.
מה היה קל: כרגע קריאה וגם שמיעה משולבת עם קריאה הם הכי קלים, הרבה תודות לפיניין (הייצוג של הסימניות הסיניות באותיות לטיניות).
אוצר מילים די קל בינתיים, גם כי אלו מילים די בסיסיות שחלקן קלות במיוחד (אבא – baba, אמא – mama והכי קל לזכור – חתול – mao) וגם כי כל מילה מתורגלת מספר פעמים.
אני מניח שעם הזמן ככל שהלמידה תהיה של משפטים מלאים ומורכבים, אוצר המילים יתחיל להיות מאתגר יותר.
מה היה בינוני: שמיעה לבד זה לפעמים בסדר ולפעמים קצת טריקי כי לא כל העיצורים נכתבים בצורה שהיית מצפה שהם ייכתבו לפי השמיעה.

מה היה קשה: דיבור זה כרגע הדבר הכי קשה, גם מבחינת עיצורים (ע”ע “מה היה בינוני”) ועוד הרבה יותר קשה הקטע של הטונים, בינתיים קצת קשה לקלוט את זה.

שיעורים שעשיתי השבוע: יסודות 1, יסודות 2, משפחה, בעלי חיים, מזון.
סה”כ זמן דיבור: 10 דקות.
לסיכום: מרגיש שהפתיחה היא טובה, כבר יש כמה מילים שמבוססות אצלי בזיכרון פחות או יותר. הקריאה והשמיעה מאוד נעימות בזכות תצוגת הפיניין, הדיבור כרגע הוא החלק הכי מאתגר בגלל העיצורים ובגלל הטונים השונים שעוד לא קלטתי.
אני חושב שהתקדמתי השבוע די הרבה מבחינת השיעורים, אבל אני נוטה להאמין שזה מכיוון שאלו הם השיעורים הראשונים ועם הזמן כל שיעור ייקח לי יותר זמן וידרוש ממני יותר אנרגיות.

מה דעתכם/ן? שותפים להרגשה? חושבים אחרת? אשמח לקבל תגובות